עוסים שלום
search

על לאומיות אמת

ברוך עובדיה

 

אין לך דבר קשה מהיחשפות לעיוות ולסילוף גדול. איך יכול להיחשב "לאומי", מי  שעושה כל שניתן למנוע את המשך קיום הבית הלאומי של העם היהודי בארץ ישראל?! וזאת על שום מה? א. מפני החשש האסטרטגי שמא ישראל בגבולות הקו הירוק נתונה בסכנת כליה, וב. מפני 'חזון ארץ ישראל השלמה', שאין זה מקרה שהחכמה היהודית העתיקה יחסה לביאת המשיח.

 

מדינת ישראל לא תוכל להתקיים כמדינת היהודים - דמוקרטית, נאורה וחזקה כלכלית, אם תיהפך רב לאומית (בל נטעה: לא דו-לאומית!.

 

אנו – צאצאי חלוצים שהחליטו לשוב לארץ אבות ולבנות כאן את ביתנו הלאומי – ייבשו ביצות, הפריחו שממה והקימו חברה מתקדמת בעלת רמה תרבותית, טכנולוגית מדעית וכלכלית גבוהה. בתוכנו - ניצולי שואה ופליטי פרעות ביהודי ערב ורדיפות ברחבי העולם, עולים שהחליטו להעדיף חיים במדינה משל עצמם ככל עם נורמאלי עלי אדמות, מאשר לחיות בתפוצה, המתקשה להכילם ומאיימת על קיומם. אומות העולם הבינו זאת, ולמרות שנהנינו מהכרה בזכותנו לכונן מדינה, הותקפנו על-ידי מדינות ערב כגיבוי לילידי הארץ הערבים, במגמה למנוע זאת מאתנו. הם ראו את התיישבותנו כאן כמעשה קולוניאלי המנשל אותם מאדמתם ולא כשיבה פשוטה של בנים לגבולם. המלחמה בנו עוללה את ה'נכבה' שלהם, תוך התנערות מחלקם באחריות לה וממשיכים לנסות לפגוע בנו, לשלול את קיומנו כאן ולגרשנו.

 

כתוצאה מכך אנו שרויים בפוסט טראומת טרור ומלחמות, חווים עוינות ואלימות כלפינו, פחד מפני השמדה ובו בזמן גם רתיעה מפנינו. לא תיפלא אפוא, שנאת הזר בתוכנו והתגוננות מפניו. אפנויות ההתמודדות שלנו עם אלה נעות מרתיעה ו"בריחה" (לרבות ירידה מהארץ) מן הצד האחד; דרך ניסיון להתמודד באורח קונסטרוקטיבי עם המציאות תוך בניה והתגוננות פעילה, ועד לתגובת לחימה אלימה. אנו מתנהלים בניגוד לערכים הומאניים וליברליים שהיינו שותפים לעיצובם בתרבות המערבית, משניאים את עצמנו על העולם הנאור (ועל עצמנו) ולא פחות מכך, מגבירים את שנאת האסלאם המזדהה עם הפלסטינאים מאמיניו הנפגעים על-ידנו.

 

לא זה היה החלום הציוני של מניחי היסוד ל'מדינת היהודים' ולא זה היה חזון הדורות של העם היהודי. אנו עם בעל עצמה ומדינה מהחזקות באומות העולם היום. כעם, חווינו התעוררות והתחדשות לאומית ככל אומה בעלת ייחוד. כך גם הפלסטינאים. עלינו לצאת מיד ביוזמה מדינית גדולה על מנת להיפרד מהם ולאפשר להם הקמת מדינה משלהם. בכך - לבצר את העצמה המוסרית, הכלכלית, הרוחנית, המדעית והטכנולוגית שלנו ואת ריבונותנו היהודית בארץ ישראל. עלינו לשאוף לקיומו של מזרח תיכון שליו, מפורז מנשק השמדה המונית מבוסס ומפותח כלכלית.

 

ביטחוננו יושתת על שלום, על כלכלה מפותחת באזור ועל התמודדות עם המדבור המתפתח בו, ולא על תרבות של מלחמה וחיים על החרב. בטחון הוא תנאי לשגשוגנו הכלכלי ועל קיום מדינת רווחה המושתתת על צדק חברתי, פריחה בת קיימא וכוח הישרדות ארוך טווח בעולם של ימנו. 

 

המצב הקונפליקטואלי ואי הוודאות בהם אנו מצויים, מזינים את קיצוני העמים וטומנים בחובם סכנה לכולנו. טבעי אפוא, שמחפשים פתרונות למצב זה. בין השאר, בניסיון להגיע להסכמה בדבר אושיות יסוד, מהם ניתן יהיה לגזור מענים הולמים. יש החושבים שהפתרון נעוץ בהסכמה בין דתית. הם מאמינים שבידי חכמי הדת משני הצדדים לפתור את הבעיה. יש החושבים שניתן להגיע להסדר מדיני פונקציונאלי המבוסס על הכרה מדינית הדדית תוך יכולת לקיים שתי מדינות בין הים לבין הנהר ללא גבול ביניהן כשאזרחיהן חיים ביחסי רעות טובים ומקיימים חברות מופת. אחרים מאמינים בהקמת קונפדרציה המבוססת על שתי מדינות ואולי גם על מדינות נוספות באזור, מה שמחייב הכרה הדדית בקיום מדינת היהודים ומדינת הפלסטינאים והנכונות שלהן להקים ולקיים שותפות כזו. בכל מקרה, הימנעות מהתמודדות אמת עם הבעיה, בלא חינוך לשלום ויצירת עובדות המונעות הסדר, לא נצא ממעגל הדמים ומהשקעת משאבינו בטיפול כוחני בו. 

 

אין פתרון קסם להסדר המתבקש בין שני העמים. ואולם, הכרה בהכרח לסיים את הסכסוך בינינו על בסיס ההכרה בסבל והעוולות שנגרמו כתוצאה ממנו וההכרה בזכות ההגדרה העצמית של כל אחד מאתנו, שוויון הזכות לכבוד ולחירות ורצון להגיע להסדר שיש בו מינימום של עשיית עוול חדש כתוצאה מהסדר, מתן פיצוי למי שנפגע והצעת פתרונות שיקום ריאליים תוך סיוע אמתי לממשו בעזרת אומות העולם – הם תנאי חשוב להיחלצות מהמבוי הסתום בו אנו מצויים.        

אנו ערב בחירות גורליות להמשך קיומה של מדינת ישראל. עלינו לעשות הכל לאיחוד כוחות, לשים קץ לסכסוך ההיסטורי בינינו לבין הערבים והאסלאם ולחתירה להיות מדינת מופת בקרב אומות העולם, מבוססת על עוצמה רכה, על אושיות של צדק וקידמה התורמת לחוסנה ושלומה של ישראל כבית בטוח ליהודים וכמקור של השראה, אמונה באדם ותקווה לחברה האנושית.



ד"ר ברוך עובדיה, עו"ס, מרצה לשעבר על מדיניות חברתית בחוג למדעי ההתנהגות, המסלול האקדמי, המכללה למנהל

מאמר יהודה בן-מאיר, 'רוב הציבור לא רוצה אפרטהייד' מ-28/10 ב"הארץ" מביא חלק מהנימוקים לכך.

    הרשמה לניוזלטר והודעות

    שם פרטי
    שם משפחה
    דואר אלקטרוני
    Powered by Artvision | Truppo Websites