עוסים שלום
search

עבודת אמהות או עבדות של אמהות

 

עבודת אמהות או עבדות של אמהות – המס על היציאה לעבודה / נעמי שפר

 

לפני ימים אחדים צותתו בחדשות ברדיו נתונים של משרד האוצר כי עלות חינוך חינם מגיל 3 חודשים תהיה כ-8 מיליארד שקלים לשנה. לאור זאת כתבתי מכתב למערכת הארץ אשר לצערי לא פורסם. אני מרחיבה כאן את המכתב הזה. נראה לי שלפחות לכל העובדות הסוציאליות, האמהות והסבתות לילדים ונכדים קטנים יהיה עניין בכך.

 

לפי הערכות של משרד האוצר שהתפרסמו בחדשות ברדיו לפני ימים אחדים, עלות חינוך חינם במעונות יום ובגני ילדים לתינוקות ולילדים מגיל 3 חודשים, מסיום חופשת הלידה הקצרה של האמהות שמאפשר הביטוח הלאומי, תעלה למשק כ-8 מיליארד שקלים. סכום זה כנראה אינו כולל את העלות של מטפלות בתינוקות אשר הוריהם מעדיפים להשאירם בבית לפחות עד גיל שנה, או למטפלות של תינוקות הנשארים בבית מתוך הכרח כי הוריהם לא מצאו עבורם מקום במעון. אמהות אחרות מעדיפות לא לצאת כלל לעבודה ולהישאר בבית כי עלות מעון או מטפלת, בעיקר אם יש להן יותר מילד אחד בגיל זה, גבוהה או מקבילה להכנסתן. לעיתים הן משלמות על כך מחיר כבד של מניעת קידום אפשרי עם שובן לעבודה, אם בכלל יוכלו למצוא עבודה ראויה בהיותן אמהות לילדים קטנים.

 

מתוך נתוני מחקר של נעמ"ת, בשנת 2007 רק 22% מן הילדים מתחת לגיל 3 שנים היו במעונות יום ציבוריים ומסובסדים. מספר זה נמוך ביחס למדינות הרווחה באירופה. מתוך מחקר שאני ערכתי עבור שדולת הנשים, בשנת 1998 רק כ- 15% מתוך מילדי שנתוני 0-3 היו במעונות ובמשפחתונים המסובסדים. גם במעונות אלה שם  לא כולם זכאים לסבסוד על ידי המדינה בהיות הסבסוד נגזר מהכנסת ההורים. באותה תקופה 95% מן האמהות לילדים במעונות ובמשפחתונים היו יהודיות ורק 5% היו ערביות. היתה ועודנה קיימת אפליה בולטת לרעה במספר המעונות והמשפחתונים המסובסדים בישובים הערביים. יש לכך כמובן השפעה ישירה על הקושי בנגישות של אמהות עובדות ערביות למעונות ולמשפחתונים מסובסדים ומפוקחים על ידי המדינה.  

 

פסק הדין של בית המשפט המחוזי והעליון מ- 2008, לפי פנייתה של עו"ד ורד פרי, קבע כי הוצאות הטיפול בילדים לצורך יציאה לעבודה - מטפלת, מעון וצהרון - ייחשבו כהוצאות מוכרות לחישוב מס ההכנסה של ההורים. פסק דין זה דחה את טענת האוצר כי הוצאות הטיפול בילדים לאמהות עובדות אינן לצורך "ייצור הכנסה" וכי הן הוצאות "פרטיות" ולכן אין להכיר בהן כהוצאות לצורך מס. כשהשופטים דחו את ערעור המדינה ורשות המיסים האוצר דחה את הפסיקה וב-2009 הממשלה אישרה את בקשת האוצר לבטל את מימוש פסק דין זה בטענה כי עלותו, שהוערכה על ידי האוצר ב- 2-3 מיליארד שקל לשנה, גבוהה. שר האוצר טען אז כי המדינה נמצאת במשבר כלכלי ולא תוכל לעמוד בהוצאה זו.

 

מנתונים השוואתיים בינלאומיים שהבאתי במחקרי הנ"ל עולה בברור כי התערבות תקציבית של הממשלה בתוספת ובסבסוד מעונות היום המפוקחים  לגיל הרך מגדילה בצורה משמעותית את יציאתן של אמהות לילדים בגילאים אלה לעבודה.

מדינת ישראל כמו מדינות רבות אחרות מעודדת, לכאורה, יציאה לעבודה של נשים כולל אמהות לילדים קטנים. עבודת נשים חשובה לקידום שוויון הנשים בחברה ולכלכלת המשפחות, וכמובן גם למדינה. יציאתן לעבודה משפרת בצורה משמעותית מאוד את ההון האנושי ומעלה את ההכנסה הלאומית. לכן ניתן היה לצפות כי עידוד הנשים ליציאה לעבודה ילווה גם ביצירת תנאים הולמים לאמהות, בעיקר לאלה שיש להן תינוקות, פעוטות וילדים קטנים שם עיקר העול הכלכלי.

אולם, לאור אמדן העלות של חינוך חינם לילדיהן, המוערך כמצוין לעיל בכ-8 מיליארד שקלים בשנה, נראה כי האמהות משלמות למדינה, רק עבור הזכות לצאת לעבודה, "מס" ייחודי נוסף, שלא מופיע בשום חוק, בסכום כולל של אותם 8 מיליארד שקלים כל שנה. הן גם מספקות מכספן עבודה לנשים רבות נוספות המטפלות בילדיהן. או במילים אחרות, המדינה מרוויחה מעבודת האמהות האלה הרבה יותר מן האמהות עצמן שגם ללא "מס יציאה לעבודה" זה שכרן נמוך בצורה בולטת משכרם של גברים.

 

לאור מצב מופרך זה שבו המדינה מרוויחה לעיתים קרובות מעבודת האמהות יותר מאשר הן עצמן, 

מה הפלא שלאמהות אלה סוף סוף נמאס? כחלק מתנועת המחאה הנשית, הן מוחות על ניצול זה והממשלה גם הפעם עוצמת את עיניה ואוטמת את אוזניה.

 

 

6.8.2011

    הרשמה לניוזלטר והודעות

    שם פרטי
    שם משפחה
    דואר אלקטרוני
    Powered by Artvision | Truppo Websites