עוסים שלום
search

להיכן מועדות פנינו? - עו"סים שלום והמלחמה האחרונה

מאת: נעמי שפר

מבצע "עופרת יצוקה" הכניס חברים בעו"סים שלום לקלחת רגשית עמוקה מזו שידעו במלחמות או במבצעים צבאיים קודמים. נגישות חברי ההנהלה לרשת האינטרנט אפשרה להם להביע את דעותיהם ורגשותיהם, הן לגבי המבצע עצמו והן לגבי תפקיד הארגון שלנו בו. פגישת פעילים שהתקיימה בתל אביב הרחיבה את מעגל החברים שהביעו את דעותיהם על המבצע הצבאי, ובעיקר על תפקיד עו"סים שלום כארגון עם מטרות של דיאלוג לשלום. גם שם הדעות היו חלוקות: ההזדהות של האזרחים היהודים בארץ עם הפעולה הצבאית בעזה הייתה כמעט מלאה, התקשורת הייתה מגויסת, אך אצלנו בעו"סים שלום הדעות היו מגוונות, והרגשות סערו. ביקורת כלשהי או פעילות בשיתוף ארגוני שלום אחרים איתם אנו פועלים מזה שנים לקידום דיאלוג לשלום – המוטו שלנו - היו לצנינים. הם נתפשו אצל חברים אחדים כחוסר רגישות, כשמאלניות קיצונית וכלא ציוניים. כעת, לאחר סיום המבצע, עדיין לא הושגה רגיעה מלאה.

 

נראה כי בתודעה של ארגון החמאס לא "נצרבה" העליונות ההרתעתית של ישראל, והמו"מ להשגת הרגיעה ולהשבת גלעד שליט מדשדש במסדרונות הפוליטיים, בעיקר בישראל. מכיוונים שונים נשמעת גם ביקורת על המבצע והיא בולטת בתקשורת הכתובה, ברדיו ובטלוויזיה. חלק מן המבקרים הקשים הם אלה שהצדיקו כל פעולה צבאית, והיום בפרספקטיבה של זמן ותוצאות רואים את הדברים קצת אחרת. שדרני הטלוויזיה תוהים אם הם עצמם לא נסחפו קצת יותר מדי, ואצלנו בעו"סים שלום- מבוכה וחיפוש דרך. בפגישה בתל אביב בעיצומו של המבצע, הועלתה דרישה שהעיתון הבא יוקדש להבעת העמדות הפוליטיות של חברים על המבצע. ישיבת ההנהלה אישרה את הבקשה תוך הרחבה גם לתוצאות הבחירות ולפן האישי. עם כל החשיבות במתן במה לחברים להביע את עצמם, ואני מקווה שיעשו זאת בכנות ובפתיחות, האם באמת העובדה שנדע מה הן הדעות השונות היא שתלכד אותנו? ובעיקר, האם נוכל להכיל את כולן?

לאחר שנים של הסכמה על הגדרת עו"סים שלום כארגון שלום פוליטי לא מפלגתי, של עובדים סוציאליים יהודים וערבים מכל גווני הקשת הפוליטית והחברתית בארץ ושני יושבי ראש יהודי וערבי בראשו , הפועלים בצוותא להשגת שלום אזורי באמצעות דיאלוג, לסגירת פערים חברתיים ולשמירה על זכויות אדם וצדק חברתי, הועלו תהיות על שאלות היסוד בדבר תפקידנו: האם אנחנו ארגון שלום או ארגון רווחה, מהם הדגשים, עם מי אנחנו משתפים פעולה ולאיזו מטרה? ומכאן, האם הבסיס לקיומנו הוא ההסכמה על הערכים, על המטרות, על הדרך ועל הפעילויות הנגזרות מהן, ואם כן מה הן? האם עמדות אישיות, כולן לגיטימיות כשלעצמן, הן כרטיס הכניסה או זוהי המחויבות האישית לקידום המטרות, תוך הכלה של מגוון העמדות האישיות?

סקירה של פעילויות הארגון במשך כמעט שני העשורים לקיומו מורה כי הן היו מגוונות ועסקו בתחומים רבים, פוליטיים וחברתיים, רבים מהם בשיתוף עם ארגוני שלום נוספים. בעיקרן תוכניותינו היו מכוונות דיאלוג לשלום, הסברה, התמודדות עם דעות קדומות וקונפליקטים, קידום קהילות דמוקרטיות וסגירת פערים. הדגש תמיד היה על שיתוף פעולה מלא ושוויוני בין החברים היהודים והערבים. אך מה הלאה? אנחנו יכולים להתווכח בינינו האם דעתו הפוליטית של מי מאיתנו מקובלת ושל מי לא, רגשותיו של מי נכונים ומקובלים ושל מי לא. אך האם גם נוציא מתוכנו את ה"אחר" שחושב או מרגיש אחרת, יהודי או ערבי?

עלינו להשכיל ליישם אצלנו את מה שאנחנו שואפים אליו לגבי האזור כולו, להמשיך להיות ארגון שלום דמוקרטי יהודי – ערבי, המכיל דעות ועמדות שונות של החברים ומאמין בדיאלוג כאמצעי להשגת שלום, ארגון של כל החברים, יהודים וערבים, המאמינים בדרך, בעקרונות ובמטרות היסוד שלנו.

    הרשמה לניוזלטר והודעות

    שם פרטי
    שם משפחה
    דואר אלקטרוני
    Powered by Artvision | Truppo Websites