עוסים שלום
search

סיכום אישי

7/6/11

סיכום אישי – סדנת נרטיב

השתתפתי ב"פורום משפחות שכולות ישראלי-פלסטיני בעד שלום", ב"פרויקט הנרטיבים הישראלי-פלסטיני" של פסיכולוגים ועו"סים ישראלים ופלסטינים, שכלל מפגש הכנה חד-לאומי לקראת סוף שבוע שהתקיים ב-3-4/6/11. מפגש נוסף יכלול סיורים בליפתא ו"יד ושם" ומפגש מסכם.

סוף השבוע אותו אתאר, התקיים במלון אוורסט בבית ג'אלה. במפגש נטלו חלק 13 פסיכולוגים ועו"סים יהודים, ביניהם 3 חברי "עו"סים שלום". הקבוצה הונחתה על ידי ישראלית ופלסטיני.

בתחילת המפגש השתתפו 9 פלסטינים מבית לחם, בתיר, דהיישה, בית סחור וחברון. חלק מהם עובדי בריאות נפש ועו"ד אחד. במהלך היומיים התחלפו חלק מהחברים הפלסטינים.

איכויותיו של המפגש באו לידי ביטוי בכך שבאומץ, בכאב והרבה כבוד ספר כל אחד על המפגש עם הקונפליקט, בהמשך גם על הנרטיבים האישיים.

אספר אך על קצה המזלג מחוויותי ומהנאמר בקבוצה.

המפגש עבור החברים הפלסטינים הווה, לדבריהם, שבירת חומות ומחסומים: "אני עובד על עצמי, כדי שלא לאבד תקווה, למרות שהמפגשים שהיו לי עם ישראלים, לוו עד כה באלימות פיזית ומילולית".

"כוח אינו מבטל זכויותיו של האחר", אמרה חברה פלסטינית ועל כך השיבה לה אם לשני חיילים: "חנכנו אותם להזדהות עם הסבל שלכם ושניהם פעלו בקבוצות המתנגדות לשנאה ולכיבוש".

"העברית מזוהה אצלי עם הכיבוש", אמרה חברה פלסטינית וישראלית אמרה: "עד היום אני לא מסוגלת לשמוע גרמנית".

סוגיית הסבל המתמשך ואימת הזוועות הנאציות היו בחלל המפגשים במהלך היומיים.

במהלך הסדנה היו סערות, התרגשות בכי וביטויי כאב ואף התבטאויות קשות כמו: "אני לא מתכוונת להתנצל בפניכם כל יום. יותר לא אתנצל על הכיבוש, אני לא רציתי ולא רוצה בו".

משתתפת ספרה על ילדותה ואמרה בין היתר: "הקיבוץ שלי הוקם ב-48 על חורבות כפר ערבי, הולדת הבית שלי חיסלה בתים שלכם".

"הכל כאן מסובך", אמר אחד החברים הפלסטינים וספר על הסיכון שנטל בעצם הגיעו למיפגש.

על כך השיבה חברה: "אנחנו מסתכנים בשביל השלום. חבר שלי אמיל גרינצוויג נהרג בהפגנה למען השלום ונגד המלחמה בלבנון. תרגישו גם אתם סיכון בכך שהגעתם לכאן".

מבין החברים היהודים היו שפנו לפלסטינים והבהירו שיש ציפיה בקרב היהודים, שגם בקירבם תימצא קבוצת "מסתכנים לשלום", שכ"כ קשה ללחום עבורו, כדי שבחברה הישראלית יראו שיש תומכים בשלום גם מצדם.

הקול שנשמע בקרב המשתתפים היה כמעט אחיד: "אני מכיר בך, אני רוצה שתקשיב לי, אני מבקש שתכיר בריגשותיי ובפחדיי" .

ב"חילופי התפקידים" התבקשו הפלסטינים להיות ישראלים ולדבר על ציפיותיהם מהצד השני ואנו נתבקשנו להיות פלסטינים ולומר לישראלים את שאנו חשים באמת. בתום התירגול, הפידבק של הפלסטינים היה : "אנחנו בהלם מוחלט. איך הצלחתם לבטא אותנו כ"כ אמיתי !!!"

חבר פלסטיני התבטא: "היה לנו מאד קשה להיות ישראלים". אחרת אמרה: "כשנכנסתי לנעלי הישראלים הרגשתי שכלם נגדי" , "כמה זמן עוד אפשר לחיות בפחד?"

מספר דימויים על נעליים הוזכרו בקבוצה: "נעליים בעשרות אלפים במחנות הריכוז". "ב-56 נעליים מצריות בסיני" ומשנת 67 ועד היום: "נעליים מסומרות בשטחי הכיבוש". ולבסוף נשאלה השאלה "של מי הנעליים מסריחות יותר?" והאם זו לא פרוילגיה של הנועל נעליים נוחות, להיות כ"כ אמפטי לצד השני.

בהתייחס לפחד אמר אחד המשתתפים: "אנחנו הפלסטינים לא מזלזלים בפחד שלכם ובזכותכם לפחד, הרי אנחנו הכי מבינים אתכם, כי אנחנו חיים כל הזמן בפחד לילדים שלנו שהולכים לבי"ס כל יום".

משמעותו של הפיוס, כפי שבאה לידי ביטוי במהלך הסדנה, היתה היכולת לשמוע דברים קשים, לחוש כאב וכעס ולהכיל את הקונפליקט.

"כשדובר על כאב וכעס," אמרה אחת המשתתפות הישראליות, "אני דור שישי בארץ. סבי נולד ב-1900 בעיר העתיקה בירושלים ואני נולדתי בירושלים ושורשי עמוק בתוך הארץ".

חברה אחרת ספרה על החיים שתוארו מפי סבתה בעיר העתיקה בירושלים, כשערבים ויהודים היו אופים באותו טבון ומתרחצים באותו בית מרחץ.

משתתפת ישראלית ספרה את ששמעה מפי סבתה, שכאשר רומל התקרב למזרח התיכון במלחמת עולם שניה ולארץ החלו להגיע שמועות על השואה, שכניה הערבים אמרו לה כי יגידו שהיא ערביה ותהיה כאחותם.

אחת המשתתפות הפלסטיניות ספרה מפי סבתה על החיים בצוותא, כיצד שתו קפה יחדיו ועל ספורים מפי סבה שהיה בן יחיד כשכנו היהודי ושניהם חיו כאחים.

פלסטינית הזכירה שיר של מחמוד דרוויש האומר בין היתר " תצאו מארצנו, אנו בעלי הארץ, אתם רק הגעתם אליה...". פנתה לחברה יהודיה ואמרה: "למרות הנאמר בשיר, כשאת דברת הרגשתי כמה את אוהבת את הארץ ומפחדת לצאת מארצך, הרגשתי שכמוני את אוהבת את ארצך ועל כן טוב שנחיה יחדיו , תוך כדי מתן זכויות הדדיות".

"לראות את הצד האנושי של מי שראיתי כאוייבי, מבטא את החוזק שאני חש ביחס לעצמי". "גיליתי בסדנה, כשנאלצתי לשמוע את הנרטיב שלכם הישראלים, התחזקתי כשספרתי את הנרטיב שלי".

אחת המשתתפות הישראליות סכמה היומיים באומרה: "עד היום התבוננתי במציאות במשקפים מלוכלכות ועכשיו, אחרי שעזרתם לי קצת לנקות אותם, אני רואה יותר ברור".

"מי שהתרגש אתי במהלך היומיים, לא יכול להזיק לי", אמר אחד המשתתפים, ובאמירות כאלו אני רואה את הישגי הסדנה.

 

דב ברנשטיין

 

    הרשמה לניוזלטר והודעות

    שם פרטי
    שם משפחה
    דואר אלקטרוני
    Powered by Artvision | Truppo Websites