עוסים שלום
search

שכר הולם למשרתי החברה הוא ביטוי של ערך ואינטרס חיוני שלה

 

 

שכר הולם למשרתי החברה הוא ביטוי של ערך ואינטרס חיוני שלה

מאבק העובדים הסוציאליים הנוכחי על שכרם, חשף יותר מאי פעם את המחלוקת החברתית האידיאולוגית העמוקה בדבר טיב מדינת הרווחה ההולמת את ישראל. הכוונה למדינה, המנוהלת באורח המאפשר קיום אושר אישי וסולידאריות חברתית לאזרחיה, ומעמידה במרכז הווייתה את הונה האנושי, המאפשר צמיחה כלכלית, איכות חיים גבוהה, קידמה טכנולוגית ומדעית ויצירה תרבותית מפותחת. מתוך זהירות, אין בדברים הבאים, להציע שינוי מטרות למאבק שטרם הסתיים בכותבי שורות אלו, ואסתפק בהן בהערות אחדות על התובנה המתבקשת מבסיסי מחלוקת זו וזיקתה לעניין השכר בלבד.

שתי השקפות עולם קוטביות לאדם לגבי ניהול חייו. האחת מניחה, שהגורם הקובע את דרכו, אלה הם אינטרסים פרטיקולאריים שלו כפרט – גישה אינדיווידואלית אגוצנטרית בטיבה, ואילו השנייה – ההבנה שהעושר הטבעי בו הוא חי, ראוי שיתחלק ככל הניתן, באורח שוויוני בינו לבין שאר בני-האדם.

הגישה הראשונה – משמעה התכוונותיות של פרטים להשתלט על העושר ובכך, קיום מלחמה מתמדת ב"אחר" להשגת הגמוניה עליו ובעלות על משאביו, ואילו השנייה, משמעה - התכוונות לקיום סולידאריות קולקטיבית של כלל הפרטים במטרה להשתמש באורח מושכל במשאבי העושר הקיימים לטובת כולם. ואולם, היות ויש הבדלים אישיים בין הפרטים – יקבעו כללים בדבר חלוקת העושר, כך שיישמרו עקרון השוויון והצדק החברתיים בהווה ובעתיד, כפוף ליכולות ולכוח ההנעה האינדיווידואליים המיועדים לקיום האושר האישי ולתרומה לטיפוח נכסי הכלל לטובת כל פרטיו.

לגישות בסיסיות המתוארות כאן, השפעה ישירה על אלו הקובעות את הטיב ואת גובה התגמולים להם זוכים העובדים הסוציאליים בגין עבודתם המקצועית. האחת מבוססת על ערך השוק של עבודתם והשנייה – על ערכה החברתי. גישת כוחות השוק המעניקה יתרון לפרטים בעלי הכוח בתחרות החופשית לכאורה על משאבים - משקל מכריע להיצע העיסוק ולביקוש אליו, ואילו הגישה השנייה מבוססת על הערך שהחברה מייחסת לעיסוק - לתפוקותיו ולתועלת המופקת ממנו עבור בני-האדם – אישית וחברתית ולקיום איכות החברה  וחוסנה.

נשאלת אפוא,השאלה מה קובע את טיב התגמולים שבעלי מקצוע זה נהנים מהם – האם כוחות השוק או ערכם החברתי?

המקצוע מעוגן בחוק העובדים הסוציאליים ובכ-120 חוקים אחרים בקירוב. בלשון אחר, הביקוש למקצוע נקבע במידה רבה מכוח חוקים המחייבים ומזכים הסתייעות בו, לפי העניין. כך לדוגמה החיוב בחוק הנוער טיפול והשגחה והזיכוי - בסל השירותים בחוק ביטוח בריאות. יוצא אפוא, שהביקוש קשיח במידה רבה ואיננו מותנה בכוחות שוק (למעט שירותי טיפול להם נזקק אדם על-פי שיקול דעתו האישי, ואינם מוצעים על-ידי השירות הציבורי וניתן לרכשם תמורת תשלום). שירותי עבודה סוציאלית כשאר שירותי אנוש, בין אם מחויבים בין אם מזכים את האזרח על-פי חוק, היקפם מותנה במשאבים שהמדינה מוכנה להקצות למימושם. הקצאה זו, שאף היא מעוגנת בחוק – חוק התקציב, שבית המחוקקים מאשרו, מבטא את הערך שהחברה מייחסת לו.   

יוצא אפוא, שלא השוק קובע את גובה השכר, אלא החלטה שרירותית של המקצה אותו על-פי הערך שהוא מייחס לו. למעשה, הכוח לכך נתון בידי משרד האוצר המגובה על-ידי הרשות המחוקקת וכוח העמידה שלהם אל מול סף הסיבולת של העובדים, כוח השבתת השירות על-ידם ותמיכת הציבור בהם.

היצע שירותים זה, אפוא, מותנה במה שהמדינה מוכנה להעמיד לרשות הציבור ובכך גם את רמת הביקוש שלו לעובדים עבורו. בכך הוא גם קובע את הביקוש למשרות על-ידי הכשירים לכך.

ביקוש זה נקבע בין השאר על-ידי המחיר שהמדינה מוכנה לשלם עבורו – השכר. ואולם, אין הוא קובע בלעדי. הביקוש ללימודים ולקבלת כשירות נובע בעיקר ממידת העניין שיש בתוכן העיסוק – הבעיות שהוא מתמודד איתן, הידע שהוא צורך למטרה זו, שיטות העבודה שלו, טיב מושאי טיפולו, משמעותו האישית והחברתית עבורו והתגמולים האינסטרומנטאליים והאקספרסיביים שהוא נהנה מהם. אחד המניעים המשמעותיים ביותר שנמצאו בחקר הביקוש למקצוע – הצורך והרצון לעזור לזולת ואחר – העניין בעולם התוכן ובתחום הדעת שהוא דורש. מדובר אפוא, בערכים, בידע, בתהליכים ובתנאים המאפשרים את יישומם.

עם זאת, דרושות לעוסקים במקצוע תכונות יסוד מקדמיות כמו חמלה, המניעים אותם לבקשו, וכאלו המאפשרות להם להיות אמפתיים עם מושאי טיפולם, לקבל אותם ואת קשייהם ולהיות חדורי מוטיבציה לעזור להם להיחלץ ממצוקתם. מקצוע זה, כשאר מקצועות מסייעים, יש בו ייחוד אנושי שהוא בבחינת נכס לחברה. השאלה היא – האם החברה יודעת להכיר בו והאם היא דואגת להבטיח שבעלי תכונות וכישורים אלה יישארו בעיסוק לטובת חבריה ולטובתה כמכלול?! 

ישראל מבססת את כלכלתה על כוחות השוק החופשי מבלי לווסתם ולהגן על מי שאיננו יכול להשתתף בתחרות באורח המבטיח את קיומו ואת יכולתו לתרום לחברה. היא סבורה שהאחריות לגורלו היא עליו בעצמו. היא רק יוצאת ידי חובת מינימום להבטחת בטחונו הסוציאלי, מתוך הנחה שזו הדרך לתמרץ אותו לקיים את חובתו לעצמו. כך היא גם מתייחסת אל האמצעים שהיא מעמידה לרשות יעד זה ובהם, בעלי המקצוע המיומנים להתמודד עם הבעיה והמשאבים העומדים לרשותם לאותה מטרה. דהיינו, מדובר בשירות שהמדינה מציעה, לא מכוח מחויבות ערכית לאזרחיה, אותו היא סבורה שהאזרחים בעצמם מחויבים לו באורח וולונטארי על דרך הצדקה, אלא משיקולים התואמים את עמדת היסוד שלה לגבי תפיסת האדם, החברה וכלכלתה.

יוצא אפוא, שלא האזרח הוא לקוח הקצה האמתי של אותו שירות, גם אם הוא משרת את הפרט, אלא המדינה עצמה. בלשון אחר, גם אם האזרח הוא לקוח ישיר הצורך אותו, המדינה היא זו שאמורה להפיק את התועלת הסופית מכך, שכן היא זוכה על-פי תפיסת עולמה באזרחים מועילים יותר, אמנם לעצמם אך בסופו של דבר - לה, למדינה ולכלכלתה. האם, זו בתמצית הנה גישתו ה"אורגנית" של טיטמוס אל המדינה ואל ההשקעה בהונה האנושי? אם אכן זו הראייה, השכר בו מתוגמל איש המקצוע נותן השירות, מבטא את הערך שהמדינה מעניקה לפעלו ולמידת החשיבות שהיא מייחסת להשקעה בתמצית הווייתה – בני האדם עבורם היא קיימת.

אינדיקאטור חשוב לעמדת היסוד של המדינה כלפי הצורך והשירות הזה לאזרח, הנו הפרטתו. ככזה, הוא נתפס כזול יותר להפעלה ועל פי תפיסה אחרת - יעיל יותר. מתעוררת השאלה אם שירות לציבור חייב להיות פרטי ובר תחרות בכדי להיות יעיל ומועיל. עניין זה טופל בהרחבה בפסיכולוגיה חברתית וארגונית ועל-ידי מדע המדינה. אין הוא פונקציה של תחרות בשוק החופשי בלבד בהכרח, אלא של ניהול תקין שניתן וחשוב ליישמו בכל שירות לציבור הניתן על-ידי המגזר הראשון, השני או השלישי. בכל מקרה יש להבחין בין המוטיבציה ליעל שירותים לבין הוזלתם, באורח הפוגע בטיב השירות ובאיכותו. הפרטה של שירותי חובה הינם טעות בהבנת מהותם ופונקציה של השקפת עולם חברתית ומניעה החשוב – הורדת העלויות שלהם והשכר בכללם.   

אם מדינה מציעה שכר נמוך תמורת עבודה שנועדה לצמצם מצוקה ולקדם את יכולת אזרחיה לתרום לקידומה, הרי הדבר מעיד על אי הבנה בסיסית שלה עצמה למה שהיא מבקשת להשיג ואיך ניתן להשיגו, אלא אם כן, היא לא מאמינה ביכולת להשפיע על אזרחיה להשיג את מה שהיא מצפה מהם. נאמר זאת בפשטות: נראה שלא עניין ברווחת האזרחים עומד במוקד התייחסותה. אם עניינה בהם ככוח עבודה, כאמצעי, הרי גם במקרה כזה, היא מגלה חוסר קומפטנטיות בדבר הדרך להסתייע בהם למטרה זו. בורות זו ותפיסת עולם מוטעית ולא רוע בהכרח, הם הגורם לכך שהממשל מבקש להשיג את מטרתו ככל הניתן, במחיר הנמוך ביותר.

ואולם, מתעוררת שאלה – האם החברה מבינה את משמעות התנהלות הממשל בנושא זה? ומן הצד האחר, האם הממשל איננו אלא ראי החברה בה הוא חי ואותה הוא אמור לנהל– הידע שלה, ערכיה, ואולי גם סגנון חייה והתנהגותה?! האם אנו נגועים ב"אדם לאדם זאב" - יחס מנוכר לאדם או/ו בטעות חשיבה בדבר טיב וחשיבות ההשקעה בהון האנושי המהווה קודקוד צמיחה וגורם מרכזי בחוסנה של חברה ובכושר עמידתה בלחצים ואיומים?!

האם אין זה אינטרס לאומי בעל עדיפות גבוהה בחברה חכמה להבטיח את אושר אזרחיה?!

אחד המניעים לעבודה בשירותי אנוש הוא צורך פשוט לעזור לזולת ולעשות זאת באורח מושכל ומועיל - להתמחות בפרופסיה מסייעת כרפואה, כעבודה סוציאלית  וכפסיכולוגיה קלינית. גם חינוך, סיעוד ומשלחי יד מסייעים אחרים - נוסף על העניין התוכני והמתודולוגי של העיסוק בהם, מבטאים צורך אנושי פשוט לעבוד עם בני-אדם ולתרום להתפתחותם התקינה. טבעי אפוא שכל אלה מקיימים איזון נפלא בין צרכיהם האישיים לבין צרכי החברה ועושים בעת ובעונה אחת לביתם ולקיום עקרון צודק בחלוקת המשאבים הלאומיים ולהבטחת רווחת הכלל וטובת האדם בו, על-ידי נשיאה בעול האחריות לרווחתם תוך קיום סולידאריות חברתית.

ראוי לצפות אם כן, שחברה אזרחית רציונאלית וערכית תעשה למען איכות חייה ורווחתה ותתבע מרשויות המדינה בידיהן היא מפקידה את עושרה, למלא שליחותה בתחום זה נאמנה. אם לא כן, יש בידיה האמצעים להבטיח באורח מושכל מענה על צרכיה. חברה חופשית איננה צמיתה של ממשלתה. מרגע שהטילה עליה להבטיח מענה על צרכיה, עליה להבטיח שאכן תעשה זאת. 

 

    הרשמה לניוזלטר והודעות

    שם פרטי
    שם משפחה
    דואר אלקטרוני
    Powered by Artvision | Truppo Websites