עוסים שלום
search

סיור בחברון 18.1.2011

 

סיור בחברון 2 – התרשמות אישית

 

בתאריך מיוחד, ביום ג' (פעמיים כי טוב) האחרון ה- 18 (חי) בינואר, נסענו, ערבים ויהודים, רובנו נשים ועובדות סוציאליות, לסיור בהדרכת ארגון "בצלם".

הנסיעה מירושלים לחברון איננה ארוכה, אולי 40 דקות בכביש מצוין, דרך המנהרות והתנחלויות של גוש עציון. כביש רחב שבהמשכו נעשה צר יותר.

 

לפני כ- 8 שנים נהגתי לנסוע בכביש הזה באופן קבוע משך שנתיים או יותר במסגרת התנדבותי ב"מחסום ווטש".

בתקופת אי וודאות ניסינו לסייע לתושבים הפלסטינים מול אטימות הבירוקרטיה הישראלית. אז עוד לא הוקם הסופר של רמי לוי בקרבת ה"מת"ק" ולפלסטינים היה אסור לנסוע בכביש.

והיום, "הנורמליזציה" שינתה את הנוף – המחסומים נהפכו  לטרמינלים ועכשיו  בדרך גם רואים מכוניות עם לוחות רישיון בערבית ובצבעים לא מוכרים לעין  הישראלים. מוניות צהובות רבות בולטות בתנועה הזורמת.

 

בחברון הייתי פעמיים: שנה אחרי שעליתי ארצה בקיץ 69' ופעם נוספת ביום חורפי לפני מס' שנים בעת שהשתתפתי בהפגנה נגד מחסומי בטון בכניסה לשכונה פלסטינית. המחסומים עדיין נמצאים שם ואין מעבר למכוניות.

 

לא ידעתי על קיום חברון 1 ו-2. לכן חיפשתי שוק, רעש ותנועת אנשים, חיי עיר.

את מגדלי חברון 1 ראינו מרחוק. שמענו שיש שם קניון חדש וחיים רגילים עם 20% אבטלה.

במקום שאנו סיירנו, בחברון2, האזור נראה  עיר רפאים עם מעט מתפללים יהודים במערת המכפלה, קבוצת חיילים, קבוצת משלחת זרה, נציגים של הפיקוח הבין לאומי, פלסטינים ומתנחלים בודדים בקרבת בית הדסה. 

 

ביקרנו במוזיאון של הישוב העברי בו מוצגת ההיסטוריה ותמונות הנרצחים לפני קום המדינה, על רקע קירות בצבעים עזים הצועקים את הטרגדיה  עד השמיים.

משם, בדרך לתל רומיידה פגשנו בעל משפחה ערבית שסיפר על החיים הבלתי נסבלים בעקבות בניית בניין גבוה, ישיבה, מול ביתו. הפרדוקס – הוא מספר לנו- משפחתו הצילה יהודים בזמן המאורעות. נרטיב אחר, טרגדיה אקטואלית.

 

עיסא, בחור צעיר, קיבל אותנו בבית שהוא שוכר, בו הקים את "מרכז חברון 2", מקום צנוע לעבודה קהילתית בו מלמדים אנגלית ולומדים מנהיגות. בחברון 2 האבטלה היא 70%.

עיסא עקשן ואינו מתכוון לעזוב את השכונה, גם אם לא מומלץ לצאת בלילה ובעצם אין בכלל לאן ללכת...

 

לאורך הסיור הרגלי "נצמדו" אלינו ילדים ונערים שהתעקשו למקור לנו מזכרות שונות. בסוף קניתי מאחד מהם צמיד חרוזים בצבעי הדגל הפלסטיני. השני, המבוגר יותר, עזב בכעס רב ובקללות.

 

בדרך לתחנה המרכזית, כבר בירושלים, פגשתי את הרכבת הקלה וצעיר העובד במקום הראה לי איפה לעבור את המסילות. הוא ציין, במבטא ערבי, שהצמיד יפה... ואני הצטערתי שלא קניתי עוד אחד מהנער  השני בחברון 2 ...

 

לא ביקרנו בקריית ארבע. רק התעכבנו במחסום המופעל על ידי חברת כוח אדם. חשבתי שאולי היה רצוי לקבוע פגישה בלשכת  הרווחה של קרית ארבע ולשוחח עם עמיתים למקצוע – אולי להציע מפגשים עם שכניהם, העובדים הסוציאליים הפלסטינים מחברון, או אולי עם עיסא.

 

תודה לבתיה, עובדת סוציאלית מחיפה, חברת "עו"סים שלום", שיזמה את הסיור ואף הגיעה מחיפה.

 

שלכם,

 

יהודית רקנטי

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

    הרשמה לניוזלטר והודעות

    שם פרטי
    שם משפחה
    דואר אלקטרוני
    Powered by Artvision | Truppo Websites